סיפורי התיאטרון שלי 18 הפגישה החשובה היא זו שבינינו ובין עצמנו, דרך הבמה . בפגישה הזאת אתה לפתע נחנק מדמעות, מרגיש שאתה בכלל מרגיש, צוחק מעומק הסרעפת על אחרים, לפעמים גם על עצמך, וכך אנו מבינים יותר גם את עצמנו וגם את זולתנו . ( למען הגילוי הנאות, יכול להיות שאנחנו גם משועממים עד מוות . לשבת בתיאטרון מול הצגה שלא מתחברים אליה, כלואים במושב, יכול להיות יותר גרוע מהעינוי הסיני האכזרי ביותר ) . היחסים שלנו עם התיאטרון הם רצף של תקוות שנצא מאושרים ומועשרים מהצגות בלתי נשכחות, ולצדן רצף של אכזבות מהצגות אחרות שגם הן בלתי נשכחות .
אל הספר