ליאור טומשין 206 להרבה לא-מצליחים סדרתיים . בכוונה כתבתי "לא מצליחים" ולא "נכשלים" — נכשלים הם אנשים שמנסים . לפעמים הם אפילו יוזמים וחושבים — אבל בפעם הזו לא הצליח להם . ה"לא מצליחים" יכולים פעמים רבות לזקוף לעצמם כמעט אפס כישלונות, מאחר שהם חיכו ביציע, בלי להיכשל, בזמן שהאחרים שיחקו על המגרש, ניסו, התאמצו, הזיעו, יצרו, סיכנו את עצמם, עשו פעולות מיוחדות, הצליחו ונכשלו — בדיוק כמו שקורה על המגרש . את הילדים שלי אני מלמד, שבכל אותן פעמים שהם חוששים לעשות משהו כי מישהו רואה אותם, שלעולם לא תטריד את מוחם השאלה, מה ההוא שם חושב עליהם . שכן מרבית הסיכויים שההוא, באותם רגעים ממש, ממלא את מוחו במחשבה היחידה — "מה הם חושבים עלי ? " ועל כן אין לו זמן ופנאי לחשוב עליהם . וכשמישהו חושב כל העת מה אחרים חושבים עליו, אני נוטה להגיד לו : "קצת צניעות, חביבי, מי בכלל חושב עליך . " הסרת המכשול של מה יגידו תעניק לנו את הפניוּת הנדרשת כדי להסכים להפעיל את העקרונות הללו ולחשוב חשיבה יצירתית לטובתנו . ולכל המהססים העומדים מנגד, אני מציע לעצור לרגע את החיים, להביט במראה ולבחון : האם באמת בשביל זה נולדנו ? הא...
אל הספר