164 מע ש ה א ב ו ת ס י מ ן ל בנ ו ת : א ו ד הלי ה ב ר לי תינוקות עם תסמונת דאון . יחד איתם מנינו שמונה אחים, וגדלנו כולנו בבית מאוד מוזיקלי באלקנה ובאלון שבות . אבא שלי הוא אמן כליזמרים המנגן בחתונות ובהילולות . באמצעות הקלרינט הוא מעניק ביטוי מוזיקלי לתכנים בתרבות היהודית, לוקח את שירי ארצנו ועורך בהם טרנספוזיציה יהודית . הוא אומנם לא יוצר או מלחין, אבל מפליא בניגונים ואוהב לשלב בהם את ההוויה הארץ-ישראלית . הוא אדם פתוח, נקי ומאפשר, שגידל אותנו על ביאליק ועגנון ועל מוזיקה קלאסית ויהודית . גם סבי היה איש תפילה והשאיר לנו ניגונים מזמירות השבת, ולי יש זכות גדולה להיות כמעט היחידה מבין האחים שממשיכה באופן מקצועי את המורשת המשפחתית . המוזיקה בערה בי מגיל צעיר וכבר בגיל ארבע וחצי התחלתי ללמוד נגינה בפסנתר . מאז, התקשורת שלי עם המוזיקה היא כמעט רק לב ואוזן . אני מתקשה בקריאת תווים, אבל מנגנת ממש טוב . בתיכון, באולפנה, הייתי חלק מחבורה שכתבה ושרה . עם תום הלימודים הלהקה התפרקה, כצפוי, כי לא היה שום דגם של זמרת דתייה שיכולתי ללכת בדרכה . מאוד רציתי להיות יהודית רביץ או אתי אנקרי ( בטרם חזרתה ב...
אל הספר