87 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה וגדול מאוד . אני זוכרת משם בעיקר את נוח, אנגלי ממוצא יהודי, בן גילו של אבי, צייר שהיה בין מקימי ארגון 'גרינפיס' . הייתי בת ,23 ילדונת, והגעתי לשם אחרי שתפסתי טרמפ יחד עם בת הזוג שלו, שסיפרה לי על החווה ואמרה שאני חייבת להגיע לשם . זה היה מקום נידח שאיש כמעט לא שמע עליו . היו אז מעט מאוד ישראלים בניו-זילנד, והם רצו שמישהו מהם יגיע לחווה . לכן הרגישו שאני שליחה . הביטוי הזה, 'שליחה', העיד בעיניי על המצב שלי, החוקר, המחפש . באיזשהו שלב נוח פנה אליי וביקש שאשאר שם . עניתי לו, 'אתה מצאת . אני צריכה עוד לחפש כדי לבחור' . נסעתי לתאילנד, התכוונתי לעבור שם קורס במסאז' תאילנדי ובמדיטציה . הגעתי למנזר בתחושה של השתאות . לא ידעתי כלום על הבודהה, על בודהיזם, על הדרך . אני חושבת שהסקרנות והתמימות היו שתי האיכויות הבולטות שהובילו אותי לשם . קורס הוויפאסנה הראשון שבו השתתפתי שם היה בנוי כתרגול פרטני ( שבו יושבים למדיטציה לבד ולא בקבוצה ) , והוא נמשך עשרים ושישה ימים . נפח התרגול עולה בהדרגה, ומהר מאוד מגיעים ל- 12 וגם 16 שעות של תרגול מדיטציה ביום . חודש ימים את בעצם סגורה לבד ...
אל הספר