החיים כמשחק 122 את האינטרסים של עצמה . השיטה החדשה בלמה את התלונות שהופנו עד אז כלפיה . ברור שהדוגמה הזאת קשורה לנושאים מרכזיים בתורת המשחקים, ובהם ההבדל בין משחקים שיתופיים למשחקים לא- שיתופיים וכן ( במקרה של משחקים שיתופיים ) תפקידו של "הבורר השליט" . אלמלא הפתרון שמצאה האם, היתה שאלת הבורר ממשיכה לעמוד במרכז המחלוקת . האם אין כאן תזכורת למחלוקות שניטשו בין ההוגים השונים של אסכולת האמנה החברתית ? האם אין כאן חידוד של הניגוד בין קונפליקט של אינטרסים לבין אינטרסים משותפים ? אבל התרגיל שאפשר להפעיל על שני ילדים במשפחה אינו אפשרי בדרך כלל במשחקי החיים . אי אפשר להשאיר את העוצמה כולה בידי צד אחד . בסיפור של אומן אף אחד מהילדים לא בלע את פיסת השוקולד השלמה בגלל העובדה שהיה מדובר במשחק חוזר — נושא שאומן התמחה בו ושהיה סיבה עיקרית לזכייתו בפרס נובל ב- 2005 . אבל אפילו מצאנו בורר הוגן, ואפילו נמצאה דרך לשיתוף פעולה הוגן בין השחקנים, עדיין נותרה השאלה מהו "הפתרון הצודק" . קודם אמרנו שיש מי שיטען שנאש "מצא את הצדק" . האומנם גילה נאש הצעיר את נוסחת הצדק ? להוותנו, לא זה המצב . לא פעם זוכים גאוני...
אל הספר