גאונות וחרדה | 438 * אין דרך להסתיר את הפערים הללו והפתרון אינו נראהלשכור דירה . באופק . בארוחת הבוקר במלון קרלטון ישנם ברזי וודקה לאוליגרכים רוסים ושמפניה על קרח לחותמי העסקאות . אין שום דרך ליישב את השפע הזה עם דיונות החול שמהן צמחה העיר לפני מאה שנה בלבד, עם האלטע-זאכן הזכורים לי שאספו סירים ובגדים ישנים למכירה בשוקי הפשפשים, או עם הנשים שראיתי באוטובוס בדרכן לעבודה כששרווליהן הקצרים חושפים את מספרי האסירות שקועקעו על זרועותיהן באושוויץ . אחרי חביתה עם סלט קצוץ דק אני יוצא אל האוויר הצח והולך למקום שבו נורה ארלוזורוב . אני מניח אבן קטנה על גדר בית הדירות שבו נפטרה לאה גולדברג . משם אני יורד ברחוב הנקרא על שם המתרגם של "דניאל דרונדה" עד שאני מגיע לרחוב שעדיין נקרא "המלך ג'ורג'", על שם המלך האנגלי שבימי שלטונו פרסם בלפור את הצהרתו . בפינה היתה פעם מכולת שבה נמכרו אך ורק מזונות מקומיים ומוצרים מעשה בית, בית מסחר של הסתפקות עצמית אוטופית . אריק איינשטיין כתב עליה פעם שיר . בהמשך רחוב המלך ג'ורג', אחרי בית מרקחת הומיאופתי, נמצא מוזיאון ז'בוטינסקי . אני מתקרב אל חנות הספרים החביבה עלי, בת...
אל הספר