גאונות וחרדה | 8 של הדנ״א, אלמלא פריץ האבֶּר לא היה די מזון לקיים את החיים עלי אדמות, אלמלא ז'נבייב הלוי לא היתה "כרמן" ואלמלא עמנואל דויטש לא היתה מדינת ישראל . המכנה המשותף לכל האנשים הללו הוא היותם יהודים — אם מפני שנולדו להורים יהודים ואם מפני שחיו כיהודים . דומה שכולם חשבו "מחוץ לקופסה", וכולם חשבו מהר . השאלה שניצבת במוקד ספר זה היא מדוע, דווקא בתקופה הזאת, הצליח קומץ יהודים לראות את מה שאחרים לא ראו . לשאלה הזאת נלווית שאלה הפוכה : אם יהודים שינו את פני העולם בין 1847 ל- 1947 , האם גם העולם שינה את היהודים, אולי אף לבלי הכר ? ( התשובה הקצרה היא כן ) . למיטב ידיעתי, שום היסטוריון לא עסק עד כה בסיפור הזה משני היבטיו . במאה ה- 21 , הרב-תרבותית כל כך, יש אולי משמעות רחבה יותר להליכים הללו כדפוס לדיאלוג תרבותי ולסימביוזה תרבותית . החוכמה העממית גורסת שחמישה יהודים ניסחו את כללי החברה : משה אמר שהתורה היא הכול ישו אמר שהאהבה היא הכול מרקס אמר שכסף הוא הכול פרויד אמר שמין הוא הכול איינשטיין אמר שהכול יחסי . צחוק בצד — יש בזה משהו . וליהודים יש שלל קלישאות שמתאימות לרוב המצבים . כמאה שנ...
אל הספר