אנטוניו גרמשי 236 שיש למרכז את מה שכבר קיים בצורה פזורה, לא אורגנית ולא קוהרנטית, הרי ברור לחלוטין שהתנגדות עקרונית אינה הגיונית ; נהפוך הוא : למעשה יש לקיים שיתוף פעולה ולקבל ברצון את כל מה שיכול להועיל ליצירת לשון לאומית משותפת, שהיעדרה מחולל עימותים בעיקר בקרב המוני העם, שבקרבם המאפיינים המקומיים ותופעות פסיכולוגיות צרות אופקים וקרתניות חזקים יותר מכפי שנוטים להאמין ; מדובר אפוא בהתגברות המאבק באנאלפביתיות וכדומה . האופוזיציה, הלכה למעשה, קיימת בעצם התנגדותם של ההמונים לוותר על הרגלים ועל הלכי נפש ייחודיים . זו התנגדות מטופשת שנגרמת בעטיים של התומכים הקנאים בשפות הבינלאומיות . מובן מאליו שברצף בעיות מעין אלה לא ניתן להתווכח על סוגיית המאבק הלאומי של תרבות הגמונית נגד לאומים אחרים או נגד שאריות של לאומיות . פאנציני אף אינו מעלה בדעתו ולו במקצת להתמודד עם הבעיה הזאת, ולכן חיבוריו בסוגיות הדקדוק מהוססים, יש בהם סתירות, והם מיטלטלים מצד לצד . הוא למשל אינו מציב לעצמו את השאלה מהו כיום המרכז בשכבות הנמוכות המקרין על סביבותיו את החידושים הלשוניים, אף שיש לדבר חשיבות מעשית לא מבוטלת . פירנ...
אל הספר