נספח ב: מעמדו המוסרי־הלכתי של רועה הצאן בספרות חכמי ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד

464 רועי צאן ונוודים בארץ ישראל גזרות אנטיוכוס ומרד יהודה המכבי בספר חנוך, המתאר חזיונות דתיים של ראשית מאבק החשמונאים במתייוונים 16 מופיע בחלום השני תיאור תולדות ישראל ואת ניצחונותיו של יהודה המקבי, 17 שבעים האומות נמשלות לשבעים באמצעות משל שבו נמשלים בני האדם לחיות : רועי צאן שבידיהם נתן אדונֵי הצאן ( הקב"ה ) את הצאן ( עם ישראל בגולה ) ; אדונֵי הצאן מוכיחים את שבעים רועי הצאן על שלא הגנו על הצאן מפני חיות טורפות ועופות טורפים ( אומות העולם המציקות לעם ישראל בגולה ) . בספר חנוך מוזכרים רועי הצאן לראשונה כמי שמצופה שימלאו את תפקידם — שמירה על צאנו של בעל הבית — אבל בפועל הם נמצאו מסמלים את הרשע ואת ניצול החלש . שלטון נציבי רומי ביהודה בחיבוריו הדנים בשאלות מוסר, מחשבה ואורח חיים דתי, שנכתבו בימי שלטונם 18 "כל העדר של נציבי רומי ביהודה, הציג פילון גישה חיובית בהתייחסותו לרועה : המופשט הזה נמשל לבקר ולפי חוקי הטבע לא יתכן בלא רועה [ . . . ] מגדל הבקר חסר דאגות, אינו מסוגל מכל וכל להשגיח על הבקר ואינו יודע באיזו דרך למנוע העבירות, לשמור על הסדר והמשמעת, לא כך הרועה, אשר אליו ואל טיפולו יד...  אל הספר