התעסוקה הנוודית

199 ר קרדמושו : רמ כהרינייחיברתה רהנגתרתבקירהרהתולנטוברר נסקר מספר רב למדי של מכלאות צאן, בייחוד בהר הנגב המרכזי והדרומי, מדרום לקו עבדת - ניצנה . אלה מלמדות לכאורה על כלכלת המרעה כעל מרכיב חשוב בקיומה של האוכלוסייה האנושית . ברם, ממחקר זה עולה שהמרעה באזורים אלו היה ענף זעיר, ראשי צאן אחדים למשפחה גרעינית אחת, ובממוצע משוקלל, כ- 2 ראשי צאן למשפחה גרעינית אחת בחישוב תיאורטי, אף על פי שהשטח שנותר למרעה אחרי קיזוז השטח הנחוץ למחיית האוכלוסייה האנושית ולגידול בהמת בקר אחת למשפחה מורחבת אחת היה רב, בממוצע משוקלל, כ- % 65 מהשטח . המגביל העיקרי בהרחבת הענף היה כושר הנשיאה של המרעה הטבעי המשוקלל, הנמוך באזור : 170 דונם לראש צאן לשנה . מֵעדר זעיר של ראשי צאן אחדים אי אפשר היה לפרנס משפחה גרעינית . לכן, להערכתי, הגודל הממוצע המשוקלל של העדר החמולתי של בית האב היה 216 ממחקרים שנעשו בחברות בדוויות מסורתיות עולה שגודל כ- 100 ראשי צאן . עדר של משפחה גרעינית נע בין 10 ל- 20 ראשי צאן, כדי שתתאפשר מכירת חצי מהגדיים וכ- % 10 מראשי הצאן הבוגרים . ברם, הבדווים בהר הנגב נוהגים להאכיל את צאנם בקיץ, בעת הקצ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן