114 רועי צאן ונוודים בארץ ישראל לסגירה באמצעות מכסה מטיט . משקלה של כוורת ריקה כ- 20 ק"ג, ודופנותיה נוטות להישבר מכיוון שהן עשויות טיט לא צרוף . מכך אפשר להסיק שהכוורות היו קבועות . נראה שבתקופת הברזל נחשבו הכוורות מתקני ייצור של חומרים יקרים : דבש ודונג, וכדי להגן עליהן הן נבנו בתוך היישוב . לפי ניתוחי מומחים אפשר להניח שכל כוורת הייתה יכולה להניב מ- 3 עד 5 ק"ג דבש ומ- 5 . 0 עד 7 . 0 ק"ג דונג בשנה . מנתונים אלה אפשר להסיק שבשנה יוצרו בין 300 ל- 500 ק"ג דבש וכ- 50 – 70 ק"ג דונג . כמויות אלה הן מעבר לצריכה פרטית . אפשר לשער שלמכוורת היה ערך כלכלי בתקופת הברזל . ככל הנראה, מי שיכול היה להחליט על הקמת כוורות בשטח עירוני לייצור דבש ברמה תעשייתית היה 67 השלטון המרכזי-ממלכתי, המקומי-עירוני או משפחה רבת השפעה . 68 במקורות המשנה והתלמוד משמש המונח "כוורת" סתם לציין גידול דבורים . מעין קופסה אשר בה פועלות הדבורים . בכוורת ישנן חלות דבש העשויות שעווה, שבהן נאגר הדבש, שהוא מטרת הגידול . המשנה מתארת שלושה סוגי כוורות : כוורת המחוברת לקרקע בטיט, כוורת המונחת על הקרקע ובסיסה שטוח, וכוורת 69 בדרך כלל...
אל הספר