193 רמ״פ וחכמי דורו : עיון הלכתי משווה שנאמר בתלמודין הוא אמת היסטורית, דאחרי אותו מעשה של ינאי שעמד לדין בפני הסנהדרין ובעטיו מתו חברי הסנהדרין, נאמר בגמרא "באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו" [ . . . ] ומשמע להדיא דעד זמן ינאי היו דנים את כל מלכי ישראל, ורק מתקופת ינאי המלך התפרעו מלכי ישראל במעשיהם ובהתנהגותם [ . . . ] גזרו שלא ידונו אותם . המחלוקת אם לבכר את הירושלמי על פני הבבלי נתפסת בעיני רח"ד הלוי כערעור על תוקפו של הבבלי כמקור סמכות כמעט בלעדי . אף בהמשך דבריו שבו הוא קובע קביעה עקרונית שלא יעלה על הדעת שהמלך יעמוד מעל מערכת המשפט, שהרי המשפט הוא יסוד הכול, רח"ד הלוי טומן זרעי מחלוקת תהומית בינו לבין רמ"פ, בקובעו שהערכתו של רמ"פ על המדינה איננה הולמת את המציאות . זאת באמצעות רמיזה ולא דרך התעמתות ישירה ( שם ) : ועתה שמשטר מדינתנו מבוסס על אדני הצדק והחוק ( אף כי לצערנו הגדול אין כולם חוקי תוה״ק [ = תורתנו הקדושה ] ) אם כן כבודם ותפארתם של נשיאיה הוא להיות כמלכי בית דוד דוקא, ולקבל עליהם מרצונם הטוב את הבקורת המשפטית [ . . . ] והי״ת יזכנו לראות בתקו...
אל הספר