ג. מנהגי המקדש וזכר למקדש כמקור הלכתי מחודש

פנים במחשבת ההלכה 146 22 שגיא מצטט מבאומן : והיא איננה קיימת בצורה "טהורה" קודם לשימוש שנעשה בה . "הפרדוקס שבמסורת הוא שברגע שמדברים עליה, המסורת שוב אינה מה שטוענים 23 מדבריו של באומן עולה שהמסורת היא תופעה נזילה, למעשה יציר כפיהם של שהיא" . אלה שמשתמשים בה במסגרת ניסיון להכריע כעמדתם וכהבנתם את המציאות ; גיוס של עבר שאיננו, ומעולם לא היה, לטובת ההווה והעתיד . שגיא, לעומת זאת, הציג מודל של מסורת דינמית שאין לראותה כאשליה כל עיקר, אלא שיש להבין את העובדה שהמסורת איננה טוענת טענות ודורשת דרישות, אלא שהיא כלי מסוים לתיאור העבר, אך היא בתהליכי התהוות מתמידים ובלתי פוסקים . אצל רמ"פ נכונות הטענה הזו מתבררת מיניה וביה, לנוכח העובדה שהוא איננו מתיימר כלל לטעון שהמסורת שאת אכיפתה הוא מבקש לקדם היא מסורת קונקרטית, הלוא לוּ הייתה כזו לא היה שום צורך בחידושה ובחשיפתה . המסורת כאן, בדמות נוהג עתיק יומין שנשכח מלב ומן הדעת, אך בעיקר מן המסורת ההלכתית, היא מעין עוגן המקשר את דורות העתיד עם ערכי עבר שנעלמו בעת היציאה לגלות הכפויה . אולם, יש הבדל מהותי בין התפיסה הדינמית של המסורת לזו של רמ"פ . ה"מסו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן