141 המקדש כמקור הלכתי ורעיוני בתורת רמ״פ שמר על מדינת ישראל", ובהמשך התשובה : "אחרי התשועה הגדולה שעשה צור ישראל לעמו ישראל" — אלו שני האזכורים היחידים של הקב"ה בתשובה ) , בהמשכה רמ"פ עובר לדון בשאלת הצורך בקריעה לנוכח מקום המקדש . זאת לנוכח סיפור מעשה על אודות ויכוח ספונטני שהתגלע בינו לבין רבנים אחרים בעת ביקורם הראשון בכותל המערבי 6 לאחר שחרורו . במעמד זה היו שטענו שיש לקרוע, וכן נהגו, ואילו רמ"פ הגיב : עכשיו, אחרי הנצחון על אויבינו וצרינו שמעטים כמותו בדברי ימי עמנו, ואחרי שחרורה של ירושלים העתיקה ובה מקום המקדש והכותל המערבי אין לקרוע עוד בביקורינו אצל הכותל, אלא לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות ! אמרתי ועשיתי מעשה . אמרתי זאת באופן ספונטני, ללא הכנות מוקדמות, בגל השמחה העילאית שאפפה אותנו בראותנו את הכותל, השריד היחידי של בית המקדש, המשוחרר מידי זרים ששלטו בו כאלף ותשע מאות שנה . רמ"פ לא הסתפק באמירה ספונטנית, כלשונו, ובחן את הסוגיה בהמשך תשובתו . שני שיקולים מרכזיים עמדו בבסיס הוראתו . ראשית, מאחר שערי יהודה אינן עוד בחורבנן, והמדינה משגשגת ומתפתחת, אין מקום לקריעה על מקום המקדש, שכ...
אל הספר