פנים במחשבת ההלכה 62 גישה זו מתאששת בזכות תשובה חדשנית של רמ"פ בשאלת הדיון ההלכתי של הוראת 99 רמ"פ נאלץ להודות שהמקור הראשי הלכה מאת תלמיד בפני רבו ( בפרט בדיני ממונות ) . להלכה שאוסרת זאת איננו אלא מדרש אגדה, בבבלי ברכות ד, א, ביחס לדוד המלך ומפיבושת . המאירי על אתר מסיק שניתן ללמוד ממקרה זה גם על איסור הוראה בדיני ממונות, אולם רמ"פ תוהה על יכולתו של המאירי להסתמך על דברי אגדה להלכה, ואיננו מסתפק בכך שאחד מן הראשונים כבר עשה כן . לדעתי יש בכך כדי לשקף פעם נוספת את תודעתו העצמית של רמ"פ כפוסק מתוך התלמוד והמקורות הראשיים, ולא כאוגר 100 "לכאורה אין מידע שהצטבר במהלך דורות של פרשנות הלכתית ומסכמוֹ . לכן דבריו : אלה אלא דברי אגדה, שאין למדין מהן . אבל המאירי בפירושו בית הבחירה מוציא מכאן, כדרכו, לקח לפסק הלכה למעשה", אינם אלא פתיח למאמץ פרשני לאתר את מקורם ההלכתי, ולא האגדי, של דברי המאירי והמדרש עצמם . המנגנון שבו משתמש רמ"פ כדי לבצע משימה זו הוא באמצעות ניתוח מובאה מתוך "מדרש מאור האפלה" מאת המחבר המאוחר, יחסית לספרות המדרשית, ר' נתנאל בן ישעיה, מחכמי תימן במאה הארבע עשרה . על אף התקופה...
אל הספר