53 דמותו ההלכתית של רמ״פ תוספתא לא דבר קצוב הוא ולא דבר מסויים הוא . וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב, וסיפרי שהוא חומש ואלה שמות וחומש הפקודים וחומש משנה תורה [ ששמו ] מדרש, והללו נקראים בתלמוד ברייתא, יש מהם הלכה ויש מהן שאין הלכה . כיצד, כל ברייתא שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה [ . . . ] וכל ברייתא שחולקין עליה בתלמוד אין הלכה כמותה דהא מתנית [ י ] ן דיקא מן ברייתא ואשכחן בכמה דוכתי דזימנין דלית הלכתא כמתני [ תין ] [ . . . ] [ כל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמודא דעקרינן לה מן הלכתא ] [ . . . ] הילכך ליכא למיקם עלה דברייתא ותוספתא וסיפרא וסיפרי, כי ( הן ) [ אם על פי ] ( כ ) אמוראין שבתלמוד . דברים אלה מתאששים ממקורות נוספים מתקופת הגאונים, המורים שנעשה בתקופתם 63 שימוש בתוספתא כמקור הלכתי, אם כי משני לחלוטין לתלמוד הבבלי . בתקופת הראשונים השימוש בדברי התוספתא בפסיקת ההלכה נדחק עוד יותר אל 64 ביטוי מובהק לכך הם דבריו של הרמב"ם בפתיחתו השוליים, אף שהיה ועודנו קיים . 65 למשנה תורה : אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי, חייבין כל בית ישראל ללכת בהם, וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל ...
אל הספר