נספח א: המונחים הדקדוקיים במקנה אברם: מלטינית לעברית ומעברית ללטינית

מקנה אברם לאברהם דבלמש 336 בשלמותן, ובתקופת הרנסנס תרגמו יהודים תרגומים עבריים של יצירות אלה ללטינית . דבלמש נמנה עם המתרגמים היהודים שהשתתפו בגל הגדול של התרגומים בשנים 1480 – 1550 ביוזמת הנוצרים ההומניסטים ששאפו להכיר יצירות שנשכחו במערב ולהגיע למשמעות המקורית של דברי אריסטו . דבלמש הוא אחד המתרגמים החשובים של חיבורים פילוסופיים מעברית ללטינית . תרגומיו זכו להערכה רבה ונכללו במהדורות 4 מכל האמור עולה הרשמיות של תרגומי אריסטו שיצאו בוונציה במאה השש-עשרה . שבשעה שדבלמש ניגש לכתיבת חיבורו ולתרגומו ללטינית, הוא כבר היה מתרגם מנוסה . בחלקים גדולים של מקנה אברם דבלמש ממשיך את מסורת הדקדוק העברי ונוקט מונחים שמקורם במסורת זו . מונחים אחרים שדבלמש זקוק להם בחיבורו מקורם בלוגיקה ולאו דווקא בדקדוק, ולמונחים אלה כבר נטבעו מונחים עבריים במאות השנים של תרגום לעברית וכתיבת פילוסופיה בעברית, כמו ענין או דבר לציון res הלטינית או השם הישר ו השם הנוטה לציון שם ביחסת נומינטיב ( וּווקטיב ) ושם ביחסה עקיפה, 6 5 מונחים אלה מתועדים במילונים של הפילוסופיה העברית של ימי הביניים . בהתאמה . בחלקים אחרים של חיב...  אל הספר