4.4 מקור ההימנעות משימוש במונח “תואר הפועַל״

315 פרק ה : הדיון במילות הטעם ובחלוקתן של דיוניסיוס תראקס, ולאחר מכן בדקדוק הלטיני של פריסקיאנוס . המודיסטים ממשיכים מסורת זו ורואים בתואר הפועַל חלק דיבר המתאר את הפועַל כמו ששם התואר מתאר את השם, ולכן הם מגדירים את דרכי הסימון של תואר הפועַל בזיקה מפורשת לדרכי הסימון 77 בהגדרתו לתואר הפועַל תומס מארפורט מציין במפורש את modus esse , דרך של הפועַל . 78 ומכאן שתואר הפועַל עשוי לבוא בהרכבה רק הסימון המייחדת את הפועַל ואת הבינוני, עם חלקי הדיבר האלה . עם זאת, בחלק התחביר של חיבורו תומס מציין שמילות אחדות, 79 ובהן tantummodo ‘רק׳ ו- solummodo ‘רק, לבד׳, עשויות להגביל גם חלקי דיבר אחרים . דבלמש אינו דן במפורש בשאלה התאורטית של זיקת מילת הטעם לפועַל, אך מהדוגמות שהוא מביא בשער ההרכבה והשימוש בחיבורו נוכל לעמוד על עמדתו . לשיטתו, “ראובן לבדו״ ו״ותבֹא בלט״ הן היקרויות של אותו סוג הרכבה עצמו ( הרכבת 80 בשתיהן מילת הטעם באה באותו המעמד התחבירי ( מגביל ) ; העניינים הבודדת ) . בראשונה מילת הטעם מגבילה שֵׁם, ובשנייה היא מגבילה פועַל . מכאן, שלמילת הטעם במעמד מגביל אין זיקה הכרחית לפועַל, ולפיכך אין...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן