307 פרק ה : הדיון במילות הטעם ובחלוקתן ההבחנה בין שני המונחים עלינו לצאת מתחומי הדקדוק העברי ולפנות להבחנותיהם של המדקדקים הספקולטיביים . על משמעותן של דרכי ההוראה ב מקנה אברם , ובפרט על ההבדל שבין דרכי ההוראה ובין העניינים שהם מושא ההוראה כבר עמדתי בפרק ד, סעיף 2 . 3 . הוכחתי כי במונח זה משתקף המונח modi significandi ‘דרכי הסימון׳, העומד ביסוד תורתם של המודיסטים במאה השלוש-עשרה והארבע-עשרה, אף שדבלמש אינו מגדיר אותו בחיבורו ואינו מפתח אותו באופן שיטתי כפי שעשו המודיסטים בחיבוריהם . אחזור כאן בקצרה על עיקרי הדברים . תפיסת העולם המודיסטית מבחינה, בעקבות אריסטו, בשלושה תחומים נבדלים : המציאות האובייקטיבית, העולם המדומה המתקיים בשכל ותחום הלשון . כל מה שנמצא באחד התחומים האלה הוא res ‘דבר׳ . אם הוא במציאות, הוא “דבר קיים״ או “דבר חיצוני״ ( “חוץ לשכל״ בעברית הביניימית ) . אם הוא בשכל, הוא conceptus ‘מושג׳ או ‘דבר נתפס׳ . אם הוא בלשון, הוא dictio ‘מילה׳ או ‘דבר מסומן׳ . לדוגמה, “שולחן״ : החפץ “שולחן״ קיים במציאות, הוא מיוצג בשכל במושג “שולחן״, והשכל מבטא אותו בלשון במילה “שולחן״ כרצף של צלי...
אל הספר