4 נוי ושלמות

273 פרק ד : מונחים דקדוקיים בו״ וההתאם במין, במספר ובגוף של “הבנינים [ = הצורות בנטיית הפועַל ] [ … ] אל השמות 120 הישרים הדבקים בהם״, כלומר ההתאם של הפועַל לשם שהוא הנושא במשפט . מונחים המשמשים לצורך זה הם יאות שישתתפו ( congruit quo conveniant ) , שתוף ( convenientia ) , מסכימים דומים ( convenientia similia ) , יאות שתסכים ( congruet quo conveniat ) ו דומה ( simile ) . דבלמש יודע שהחוקים אינם מוחלטים ושלפעמים 121 כאן המקום להעיר כי גם בשערים קודמים של המרכיבים בפסוק אינם מסכימים . החיבור דבלמש ער להתאם הדקדוקי . בשער השֵׁם דבלמש עומד על האפשרות שאין התאם דקדוקי במין בין הפועַל לנושא, בלשונו : “כשהפֹעל בלתי מסכים עם השם״, ועל בואם של שמות אחדים עם תארים עיתים בלשון זכר ועיתים בלשון נקבה, אפילו באותו הפסוק עצמו . דבלמש מתרץ “אשר אין בו רוח חיים זָכְרֵהוּ וְנָקְבֵהוּ" . אלוני וגולדנברג עומדים בהרחבה על התפיסה הדקדוקית שמאחורי אמרה זו, ועל כך שדבלמש מייחס אותה ( לטענתם, שלא כדין ) לר׳ אברהם אבן עזרא ורבים הלכו בעקבותיו . גולדנברג אף 122 גם בשער מעירה על הניקוד המיוחד של שני הפעלים, שהובא...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן