213 פרק ב : שמוש מטיפוס תחבירי ( ex vi transitionis ‘מכוח התנועה׳ בין הפועַל לשם ביחסת אקוזטיב ; ex vi copulae ‘מכוח הקֶשר׳ בין הפועַל לשם ביחסת נומינטיב ) או מטיפוס סמנטי 284 ( מימוש של סיגניפיקציה : בין שם לשם ביחסת גניטיב ) . פטרוס הליאס, הנמנה עם המדקדקים הקדם-מודיסטים, דוחה בחיבורו Summa super Priscianum מאמצע המאה השתים-עשרה את הגישה הסמנטית הטהורה המגדירה את היחס regimen בלשון על יסוד יחס הדטרמינציה . הוא קובע ש- regimen הוא יחס א-סימטרי בין המרכיבים במשפט ובכך הוא נבדל מיחס הדטרמינציה הסימטרי ( כל מרכיב זקוק למרכיב האחר במידה שווה ) . פטרוס הליאס מציע גישה חדשה . לשיטתו, מטרת regimen היא להביא את ההרכבה ( constructio ) לכלל “שלמות״ ( perfectio ) . היחס regimen בלשון, בין שתי מילים, מוגדר על יסוד תנאים המתקיימים בין הרפרנטים, כלומר בין העצמים, היחסים או הפעולות שמילים אלה מסמנות ( גישתו תכונה כאן הגישה הרפרנציאלית ) . הוא מציע כדוגמה את הצירוף Socrates legit ‘סוקרטס קורא׳ . המסומנים של השם והפועַל הם העצם ( כאן, האדם ) סוקרטס ופעולת הקריאה . לטענתו פעולת הקריאה היא res ut dicitu...
אל הספר