2 שמוש בדקדוק העברי

מקנה אברם לאברהם דבלמש 148 4 בחיבורו הדקדוקי, שנכתב ערבית, באים כמה מונחים לציון אחת-עשרה המדקדקים . אותיות התוספת, הגזורים משורשים ערביים המציינים תוספת . רק פעם אחת בא המונח כ׳דמה ‘שימוש׳ לציון תפקידן של האותיות הנוספות . אדניה בספר התשובות על ר׳ סעדיה גאון מתאר את שיטתו של רס״ג, משיג עליה ומציג את שיטתו כשהוא נוקט 5 מונחים הגזורים מהשורש שמש : תשמש , ה אותיות המשמשות . השערים הרביעי והחמישי ב ספר הרקמה של ר׳ יונה אבן ג׳נאח מיוחדים לדיון ב אותיות השרשיות וב אותיות הנוספות , או אותיות התוספת , הקרויות גם ה אותיות המשרתות ( אלה המונחים העבריים בתרגומו של ר׳ יהודה אבן תבון ) . ר׳ יונה אבן ג׳נאח מונה את תפקידיהן בפירוט רב . בקר מוכיח שמקור ההבחנה בין האותיות השורשיות לאותיות הנוספות הוא בדקדוק הערבי, אך כל המדקדקים העברים, מאז ר׳ סעדיה גאון, הרחיבו את ההגדרה המקורית . המדקדקים הערבים כיוונו לאותיות הנוספות על השורש בנטייה ובגזירה, ולא חרגו מתורת הצורות, ואילו המדקדקים העברים כללו גם מיליות בנות אות אחת וכינויים, כלומר הוסיפו פונקציות תחביריות . המונח שמוש מיוחס 6 טנא מונה את המונח משמש (...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן