55 מבוא מרכיב לְשוני הגדול מהמילה ( בלשונו : ה תיבה ) וקטן מהמשפט ( בלשונו : ה מאמר ) השלם . בסעיף 1 אני עומד על מאפיין חשוב של הכתיבה ב מקנה אברם : דיון במושג כלשהו נעשה בשני שלבים, והם הגדרה וחלוקה . גישה זו מתאימה לתיאור מושגים במציאות שהקשרים ביניהם יוצרים מבנה כְּשל עץ מסועף . בסעיף 2 אני עומד על היקרויותיו של המונח הרכבה בכל חלקי החיבור, על הוראותיו של המונח על פי ההקשר ושכבת הלשון ועל המשותף להוראות אלה . השימוש הרב במונח מעיד על השפעת שיטת המחשבה האריסטוטלית, המחלקת את המציאות לפשוטים ולמורכבים . חלוקה כזו מוּחלת גם על הלשון . על הדקדוק לטפל בכל יחידות הלשון, והסדר הראוי הוא מהפשוטות למורכבות . בסעיף 3 אני מראה שדבלמש אינו המדקדק העברי הראשון הָעֵר להבחנה שבין פשוטים למורכבים . ייחודו הוא בהרחבת המונח הרכבה , מונח שהיה בשימוש בדקדוק העברי גם לפניו, לתחום חדש, הוא הרכבת המאמרים . בסעיף 4 אני עומד על מונחים לטיניים שיש בהם משום הקבלה למונח ה הרכבה , והם compositio , המשמש בפילוסופיה מאז תורגמו כתביו של אריסטו ללטינית, ו- constructio , המשמש בדקדוק מאז ימי פריסקיאנוס . לשני המונחי...
אל הספר