מקנה אברם לאברהם דבלמש 48 אומנם אפשר למצוא הבחנות לשוניות בכתבים הפילוסופיים היווניים כבר מימי הפילוסופים הקדם-סוקרטים ועד אפלטון ( 427 – 348 לפני הספירה ) ואריסטו ( 384 – 322 לפני הספירה ) , אך הן פזורות ואינן מוצגות כמשנה סדורה . בייחוד ידוע הדיאלוג קראטילוס לאפלטון ( המובא בשם סוקרטס ) , העוסק בשאלה אם השמות בשפה הם טבעיים ( יש להם משמעות משל עצמם ) או הסכמיים ( שרירותיים ) . הסטואיקנים ( למן המאה הרביעית לפני הספירה ) הם הראשונים שהכירו בבלשנות כתחום נפרד בשדה הפילוסופיה, והגיעו להישגים רבים בתחום . לעומת הסטואיקנים, שנקודת המבט שלהם הייתה פילוסופית, קמו מדקדקים באלכסנדרייה ששמו את הדגש בלימוד השפה כמו שהיא בספרות . התיאור הראשון של השפה היוונית ששרד עד ימינו מקורו באסכולה זו . חיבור זה הוא Téchnē grammatiḱē ( ηνχέτ ήκιταμμαργ ) לדיוניסיוס תראקס ( בערך שנת 100 לפני הספירה ) , שהיה חיבור מצומצם בהיקפו . נקודת המוצא שלו תיאוּרית, והוא נשען על התבוננות בכתביהם של המחברים בני הסמכא . בחיבור הבחנות חשובות בתורת ההגה, והוא קובע את החלוקה לשמונה חלקי דיבר . לכל חלק דיבר הוגדרו ונדונו קטג...
אל הספר