מקנה אברם לאברהם דבלמש 46 שהמשיכו את המסורת האנדלוסית פעלו במרכזים תרבותיים באיטליה ובדרום צרפת . היה צורך לתרגם או לעבד את המורשת הלשונית הספרדית שנכתבה ערבית יהודית, ולעבור לכתיבה בעברית . בתקופה זו חדשנות ומהפכנות ניכרוֹת פחות, אך הכתיבה נגישה יותר לקוראים . לצרכינו אזכיר את ר׳ אברהם אבן עזרא שספריו המיוחדים לדקדוק שהגיעו לידינו הם מאזנים , יסוד דקדוק , צחוֹת ו שפה ברורה ; ואת המדקדקים לבית משפחת קמחי שפעלו בפרובנס : ר׳ יוסף קמחי ( רי״ק ) , בעל ספר זיכרון ו ספר הגלוי , שקבע חלוקה של התנועות לחמש גדולות וחמש קטנות ( במקום החלוקה הנהוגה עד זמנו לשבע תנועות ללא הבחנה בכמות ) , ובניו ר׳ משה קמחי ( רמ״ק ) , בעל מהלך שבילי הדעת , שהנהיג את השימוש בפרדיגמות ( לוחות נטייה של פעלים ) , ור׳ דוד קמחי ( רד״ק ) , בעל ספר מכלול , הנחלק ל חלק הדקדוק ול חלק הענין ( בשמותיהם המקובלים היום : מכלול ו ספר השורשים ) . בתקופה הרביעית נכתבו חיבורים רבים בכמה מקומות ובכמה שפות . אזכיר תחילה הוגה דעות חשוב שחיבוריו אינם מוזכרים ב מקנה אברם : יוסף אבן אבא מארי כספי מפרובנס במאה הארבע-עשרה בעל המילון שרשות כס...
אל הספר