311 חלק ב – תעודות מארכיונים שהפניות של הוועד המרכזי אל השר בטנג׳יר לא הניבו שום תוצאות, מצאתם לנכון לפנות לממשלה השריפית כדי לקבל ממנה תמיכה בפניותיכם לרשויות המקומיות . כתבתם בעניין זה לשר של הסולטאן בטנג׳יר ובקשתכם הניבה תוצאות . ההמלצה שנתן סִי תוֹרֶס לחאג׳ עבד אלסלאם הביאה את התוצאה הרצויה . והנה ההוכחה : ב- 28 ביולי, ב- 4 אחר הצהריים לערך, הגיע חייל מטעמו של הפחה ( סי עַרְבּי בן עַבּוּ, הפחה של הקסבה, ולא חאג׳ עבד אלסלאם, הפחה של המַדינה ) ובידו הוראה לקאיד של המלאח לא להרשות לשום יהודי לצאת אל מחוץ לשערי הרובע היהודי בלי לחלוץ את נעליו . במקרה שהאדם הראשון שהזדמן לשער המלאח היה מר טרודג׳מן, אחד מפרנסי הקהילה . הוא אולץ לחלוץ את נעליו לפני המעבר בשער . האיש המסכן, בדמעות בעיניו והמילה גלות על שפתיו [ כלומר סבל הגלות ] , הלך לספר על כך לכמה מן הבכירים יותר בקהילה, והמלאח נכנס למצב של אנדרלמוסיה . אספסוף ערבי התקבץ בקרבת מקום מוכן כבר להפוך מילים למעשים ולתת מכות הגונות למי שיפר את פקודת הפחה . במלאח התארגנו קבוצות משום שהיה כבר חשש שהערבים יפלשו לרובע היהודי . מר קורקוס זימן אותי ...
אל הספר