ב 30 מותו של הסולטאן מביא לגל של רדיפות באזור מראכש (1895)

304 אלף שנות גלות במע'רב סמכותו של מולאי עבד אלעזיז, ולכן אחרי שהתקוממו הם פנו לעבר העיר מרוקו [ מראכש ] כדי לתת דרור לשנאה העזה שהם רוחשים ליהודים . אחרי ששדדו וגנבו שיירות אחדות שפגשו בדרכם הם צרו על העיר וניסו לכבוש אותה . אלא שהודות לצעדי המנע שנקטו השלטונות האחראים והודות להרבה משאים ומתנים מפייסים שניהלו איתם אחדים מן השריפים בעלי ההשפעה, חדלו המורדים ממזימותיהם ההרסניות והסירו את המצור למשך ימים מספר . מילים לא יוכלו לתאר את החרדה העמוקה שהשתלטה על כל יושבי הרובע היהודי 108 הטילו מצור על העיר . אימה השתלטה עליהם לנוכחמשעה ששמעו שהרָחַמְנָה ההרס והכליה שצפויה הייתה לבוא בעקבות התקוממות מסוג זה, ופלצות אחזה בכל התושבים . בכל אתר ואתר כל שניתן לשמוע היו בכי ונהי והמלאח לבש מראה עגום ביותר . התושבים המסכנים חשו כי הפעם לא יארך הזמן עד שיתפרץ זעמם של הערבים והם יהיו ראשוני קורבנותיהם . כל שנותר להם לעשות היה לכנס את כל בני הקהילה בבתי הכנסת, להתחנן לאלוהים שירחם עליהם ולהמתין שם עד חלוף הצרה . כדי לקבל מושג על גודל החרדה שפקדה את היהודים המסכנים די לציין כי המצור על העיר נמשך יותר מח...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן