263 חלק ב – תעודות מארכיונים במהלך שיחותיי, הופתעתי לא מעט לגלות כי מצבם של בני אמונתנו במרוקו לא 47 גמילותחדל להידרדר מאז ביקר שם סיר משה מונטיפיורי אצל הסולטאן הקודם . החסדים של הברונט הנכבד, שעוררה בצדק כל כך הרבה שבחים בקרב כל נדיבי לב, אומנם השיגה את הצו המלכותי הזה, שנוסח בערפול רב מדי מכדי שתהיה בו תועלת מעשית . הנה דוגמה לכיצד יכולים השלטונות המרוקאיים ליישב את הצו עם המשך התעמרויותיהם . כל אימת שניטלת מיהודי זכותו להופיע כעד, או בכל פעם שהוא עומד לספוג את עונש אין-ספור המלקות, והוא מזכיר לשופט בהכנעה את דבר הצו השריפי, שהעניק כביכול ליהודים מעמד משפטי שווה, אזי השופט הרציני משיב ללא ניד עפעף : "אבל אינני נוהג אחרת גם במוסלמים, שהרי כאשר יש צורך, אני יכול ליטול גם מהם הזכות להעיד, או לגזור עליהם מלקות כראות עיני ! " אולם ישנו הבדל קטן, בכל זאת : כאשר מוסלם נגזל מזכויותיו או נדון למלקות, הרי זה משום שנדון כרוצח או לכל הפחות כשודד . לעומת זאת, יהודי איננו צריך לבצע כל פשע כדי להיות חייב . הינהו עבריין מעצם לידתו ואמונתו הדתית . זה כבר חסד גדול הנעשה ליהודי כאשר ניתן לו להתקיים ול...
אל הספר