227 חלק א – מקורות היסטוריים וספרותיים לא-מוסלמים הסתבך עוד על ידי התנאים המיוחדים של ארץ זו . השיטה הפיאודלית ששרדה שם עד היום הזה, מחזיקה את האוכלוסייה היהודית במצב של תלות תחת הגנתם של בעלי אחוזות מקומיים . לאחר שהסולטאנים הצליחו לאט לאט לחסל את הצמיתות באזורים הכנועים למרותם, הם החליפו באזור בלאד אלמח׳זן את חסות האדונים שניתנה לפנים ליהודים בחסות הסולטאנים . התוצאה הייתה שהיהודים נחשבים עתה כנתונים לדִ׳מה, כלומר לחסות ולביטחון שמעניק הסולטאן . מזה נובע מושג הד׳מי, או בן חסות, בו הם מכונים במסמכים הציבוריים . בעיקרון, הודות לאמנה של הדִ׳מה, הם אמורים להיות חסויים ומובטחים מבחינת חירותם ורכושם, תמורת מילוי התחיבויות מסוימות, בעיקר תשלום הגִ׳זיה . אולם אם לא ימלאו את התחייבויותיהם, השלטונות יכולים, לפי החוק, להתכחש לחלוטין לאחריותם כלפיהם . החובות שהוטלו על היהודים הצטברו לאורך הדורות . ריכוזם ברבעים המיוחדים של המלאח נחשב לאמצעי הגנה שאוּמץ במאה ה- 13 , כדי לפדותם מן היחס המתעמר של האוכלוסייה . במאה ה- 16 , בעידן התחייה האסלאמית שהעלתה את השושלת השריפית לשלטון, הם היו כמובן הראשונים ...
אל הספר