220 אלף שנות גלות במע'רב מה שהרוויחו בזיעת אפם נלקח מהם . אין להם ביטחון לא על גופם ולא על רכושם, והם האנשים האומללים ביותר . הם עצלים, קמצנים, זללנים, שתיינים, שקרנים וגנבים, ואין בהם לא כוונות טובות ולא נועם הליכות . הם לוקים בכל מגרעותיהם של יהודי בִלאַד אלמַח׳זַן, פרט אולי למוגות הלב שלהם . כי הסכנות אליהן הם חשופים בהתמדה מוסיפות להם מידה של נמרצות שחסרה לאחרים, והמידרדרת לעיתים עד לפראות צמאת דם . כל יהודי בבִלאַד אלסִבא שייך בגופו ובנכסיו לאדונו, לסיד שלו . אם משפחתו הייתה שוכנת בארץ מכבר, הריהו שייך לו מכוח ירושה כחלק מרכושו, על פי החוק המוסלמי או על פי המנהג הברברי ( אִמַאזִיעֶ׳ן ) . אם בא הוא עצמו והתיישב במקום בו הוא יושב, הרי משעה שהגיע חייב היה להיעשות "היהודי של מישהו", ומכאן ואילך קשור הוא לצמיתות, הוא וזרעו אחריו, לאדון שבו בחר . הסיד פורס חסותו על היהודי שלו מפני זרים, כדרך שכל אדם מגן על רכושו . הוא מנצלו כדרך שהוא מנצל את נחלתו על פי טבעו . אם המוסלם הוא חכם וחסכן, הוא נוהג ביהודי לפי מידה ואינו נוטל ממנו אלא את רוָחיו של "הונו״ : תשלום-חובה שנתי מחושב לפי רווחי העונ...
אל הספר