204 אלף שנות גלות במע'רב שהכול ישמעו "מה אתה עושה ? נעל נעליך ! זכור כי הנך פקיד בריטי, ולך כל הזכויות של נתינים בריטיים . אם תעשה זאת שוב, אפטר אותך . " [ . . . ] גם בביקורו הראשון בחצר הסולטאן ב- 1846 , מר היי עמד על כך שהמתורגמנים היהודים שלו יורשו לרכוב על פרדות בעיר הבירה, וכי יהנו מכל הזכויות וההטבות המוענקות לשאר חברי הצוות . רק בשלושים השנים האחרונות הורשו יהודי מרוקו, לא עובדים זרים או נתינים מוגנים להתלבש אירופית, או לנעול נעליים צהובות וכובעים אדומים, כאשר הם לבושים כמנהג המקום . לפני כן, הם היו מוגבלים לסנדלים ולכובעים שחורים וללבישת הגלימה היהודית ( עמ׳ 130 - 132 ) . חבלים נכרכו סביב צוואריהם של ז׳ואאו ושבויים אחרים, ועם ידיהם קשורות מאחור, הם הובלו יחפים במשך יומיים דרך מעברי הרים עד שהגיעו לבני מסואר . בהגיעם לכפר צֶמסללה, המון של גברים, נשים וטף התקבץ סביבותם, צעק עליהם וירק על "הכופרים", בעוד הם צולעים בצעידתם המתישה . הילדים צעקו במלוא גרונם את הפזמון "אלנצארא פי אלצִנארה, אליהוד פי אלסֻפוד" ( הנוצרים לקרס, היהודים 107 הכוונה לדרך שבה יהודים ונוצרים במרוקו הוצאו להורג...
אל הספר