א 21 מצב יהודי אלג׳יר ערב הכיבוש (1830)

156 אלף שנות גלות במע'רב היכו אותם נמרצות, בעוד ליהודים לא הייתה זכות להתגונן כלל ועיקר . הדרך היחידה הפתוחה לפניהם הייתה להימלט על נפשם כאשר היה אפשר . כי הם מעולם לא העזו להתלונן פן יפנה הקאצ׳י של הבאי ליניצ׳רי וישאל לסיבת ההכאה הוא היה משלם ביוקר עבורה, וזה ישיב כי "הוא קילל את דתנו הקדושה", ואז היהודי היה מייד נדון למיתה, מומת במקום, ורכושו היה מוחרם מטעם המדינה . אולם במקרים כאלה היה צורך ששני מוסלמים יעידו שהם שמעו את היהודי מקלל את דתם, אך בתנאים כאלה ניתן היה למצוא עשרה ולא רק שני עדים . כאשר בא יהודי למקור מים, הוא היה אנוס להמתין עד כי כל המוסלמים עזבו, לרבות אלה שהגיעו זמן רב אחריו, בטרם יכול היה למלא את צרכיו . תחת האיום של עונש מוות, נאסר על הגברים לעלות לגגות מחשש שמא יציצו בנשים המוסלמיות שהיו שם במשך היום או טיילו שם בערב . אם יהודי חלף ליד מסגד שדלתו פתוחה, והיה ביש מזל דיו להציץ פנימה אפילו מבלי לעצור, הוא היה משלם ביוקר על חוסר תשומת ליבו והיה נרצח על ידי ההמון . יהודים היו מנועים מכל המקומות הציבוריים שבהם הילכו מוסלמים, פרט לבזארים, אף על פי שלעיתים הם גורשו גם משם...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן