א 17 ״לפי החוק הם חייבים להיבדל משאר התושבים בלבושם" (אלג׳יר, 1798)

147 חלק א – מקורות היסטוריים וספרותיים וירוק, וכדי להעריך את הקפידה בה דבר זה נאכף, ניתן להדגים במעשה שהיה בזמן האחרון . כתוצאה מהתגברות הסחר ומעושרן הניכר, כמה משפחות יהודיות ילידות זנחו לאט לאט את המגבלות החוקיות המוטלות עליהן . בתחילה זה לא היה מורגש, אך בהמשך הם גם החלו ללבוש בגדים ראוותניים, כולל צבע אדום . בשנת 1787 , ועוד לפני כן, אפשר היה לראות כמה יהודים יוצאים לבושים במקטורן אדום רקום כמנהג המקום . לרוב הם לבשו את זה יותר מטעמי חיסכון מאשר כמקור גאווה וגנדור . כי מחמת המגפה שהיכתה בזמנו, אפשר היה להשיג בגדים כאלה במחיר סביר . הואיל וראש הממשלה של הדאי, שהמשטרה והסדר הציבורי בבירה היו תחת פיקודו, היה מקדמת דנא ידידם של היהודים, אזי התעלמו מחריגה זו . אולם בתחילת 1787 אותו ראש ממשלה הודח ונהרג בחניקה, ומי שהחליף אותו לא היה בדעה אחת עם קודמו . אדרבה, כאשר נכנס לתפקידו, הוא התרה ביהודים העשירים ביותר כי בשבת מסוימת בדעתו להציב שוטרים באופן אקראי בקרבת בתי כנסת כדי לעצור כל 57 בסופו של דבר, 25 מבין מי שיוצא לבוש בדבר אדום, ולהוביל אותו לארמון הדאי . היהודים הצעירים והעניים ביותר ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן