103 חלק א – מקורות היסטוריים וספרותיים ״הייתה חרפתי או חרפת פלוני כחרפת היהודים וקלונם״ . וכמו כן אם ירצה להעליב את שכנו או לחרפו ולהרחיק כל קשר בינם, או אם קצף על בנו או עבדו, יאמר לו : ״הוי יהודי שכמוך ! ״ וכן אם ירצה לקללו בקללה שאין קשה ממנה, יאמר : ״ישימך האל כמותם ותימנה במניינם ! ״ וכן אם ירצה לתארו במעשים נתעבים וחסרונות, יאמר : ״אפילו יהודי, במנהגיו הנמאסים, לא יתרצה במעשיך אלה ! ״ הנה כי כן היינו למשל שהבריות יפיקו ממנו לקח ותוכחה [ … ] . 18 צורה שאין שום אשר למילת ״שנינה״ הרי היא שינוי מראתנו וצורתנו ( שִׁכּלה ) , עדה זולתנו שותפה לנו בו . ׳שנינה׳ היא הקטנה של ׳שניה׳ וכוונתה ׳שפלות׳, ולא הביעה בלשון הקטנה כי אם ללמד שהמראה והצורה שנבחרו לנו אינם אלא המראה השפל, הבזוי, הנקלה והנתעב ביותר, לפי שהביעה בלשון כוללת ולא חילקה בפירוט לסוגי הקלון . אבל נחלק ונפרט על ידי יחזקאל הנביא ע״ה, ״והיתה חרפה וגדופה, מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחימה ובתוכחות״ ( יחז׳ ה, טו ) . וכוונתו [ דף 145 א ] כאן ״בשפטים״ הענשתם בעונש מופתי, כאומרו, ״ואת יואש עשו שפטים״ ( דה״ב כד,...
אל הספר