57 מבוא – הקדמה היסטורית שאיפות פוליטיות הם ניסו להפיץ את השפעתם באזורים נרחבים . כל מנהיג היה נוטל לעצמו אזורים עצמאיים, ואלה הפכו בפועל למעין ממלכות שנבנו סביב מרכז צוּפי ( זאוויה ) . במרוצת הזמן התפתחו מנזרים-מצודות אלה ממרכזים רוחניים לכדי מרכזי כוח כלכליים . כפי שנראה תדיר להלן, המנהיגים הרוחניים הללו לא זו בלבד שלא הפגינו את הסובלנות המיוחסת בדרך כלל לצוּפים, אלא הם היו למדכאים האכזריים ביותר של היהודים, אף שהם גם חיזרו אחריהם לצרכים תועלתניים . הואיל ורוב נתיניהם היו איכרים ורועי מקנה, המוראבִּטוּן הזמינו בעלי מלאכה יהודים לבירותיהם כדי לפתח מסחר . אשר על כן קרה לעיתים שבזאוויות הצוּפיות האלה חסה קהל רב של יהודים . אולם הגם שהשֵיח׳ים ניצלו עד תום את כישורי היהודים בכלכלה ובדיפלומטיה, הם אכפו עליהם בקפידה את ההגבלות המפלות של חוקי הדִ׳מה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהריסת בית הכנסת בזאוויה של אליג בסביבות שנת 1640 ( א 25 ) . עם זאת כל ראש שבט הנהיג את מדיניותו הפרטית, בהיותו מחוזר מצד ממשלות אירופיות, ובראש ובראשונה פורטוגל וספרד, ומאוחר יותר הולנד, בריטניה וצרפת . לפרקים פיקחו מעצמ...
אל הספר