45 מבוא – הקדמה היסטורית איור 4 : צו חתום בחותם חוּסֵיין פאשא, הדאי הטורקי האחרון של אלג׳יר ( מלך 1818 - 1830 ) , אל נגיד היהודים ( המוּקַדַם יעקב בכרי ) לשלם 50 ריאל מזומן לשוערי הארמון ״לפי הנהוג״, כנראה כחלק מן ״המתנות״ שהוטלו עליו . ראשון למוּחרם 1240 / 26 באוגוסט 1824 . "מלך היהודים", שהיה ידוע גם כנגיד האומה היהודית, נבחר כרגיל מקרב האצולה היהודית, ושימש מקשר בין הקהילה ובין הדאי . אף על פי שידו הייתה רמה במידה מסוימת, אם כי כוחו דולל במעט מצד סמכויות הרבנות, נותר מעמדו מעורער מאחר שמינויו ומשך שירותו היו תלויים במצב רוחו הבלתי יציב של הדאי, שמינהו והדיחו כראות עיניו . לעיתים הוא הפך לאיש סודו של הדאי בשמשו לו איש הכספים או יועץ, רופא ודיפלומט . הוא ניהל בדרך כלל את ענייני השליט ועליו רבצה האחריות לכישלונות, האמיתיים או המדומים . באלג׳יר לא מעטים מהם הוצאו להורג או נרצחו בתואנות גחמניות, כמו במקרה של נפתלי בוג׳נאח ( בוזנח ) , שרציחתו ב- 1805 נתנה 46 אלף שנות גלות במע'רב את האות לפרוץ מהומות דמים ביהודים ( א 18 ) . שש שנים לאחר מכן גם יורשו, דוד בכרי, הוכה בגורל דומה . במשך דורות ...
אל הספר