536 פרק חמשה עשר על פי הדוקטרינה הניאו-קלסית, כדי לדעת אם הייתה צמיחה ומה שיעורה, יש צורך לבטא את "הכמויות" של הסחורות השונות שיוצרו ביחידות אוניברסליות . את היחידות הללו מצרפים לכמות כוללת אחת המכונה "תמ"ג ריאלי" . את שיעור צמיחתו של התמ"ג הריאלי מחשבים כדי לדעת את שיעור "הצמיחה" . הבעיה הגדולה היא שלא קיימת יחידה אוניברסלית שכזאת . מדעני הכלכלה מצדם מתחכמים וטוענים שקיימת יחידה כזאת, והיא מכונה "תועלת" . יתר על כן, לדעתם ניתן למדוד אותה, אם כי בצורה עקיפה בלבד : בוחרים שנת בסיס כלשהי וקובעים שבאותה שנה נמצאו מחירי הסחורות במצב של "שיווי משקל", אשר איזן את התועלות השונות שהסחורות מספקות כביכול לבעליהן / צרכניהן . למשל, אם בשנת הבסיס טרקטור עלה 100,000 דולר ותרופה נגד סרטן עלתה 1,000 דולר, יחס התועלות ביניהן זהה ליחס המחירים – כלומר יחס של 100 : 1 – וניתן להשתמש במשקל היחסי הזה למדוד את כמותן המצרפית ביחידות תועלת . אמנם זה נשמע מדעי, אך למעשה מדובר באחיזת עיניים . כי אם נבחר שנה אחרת כבסיס, המחירים היחסיים יהיו אחרים, משקלי התועלות יהיו שונים – ונקבל תמ"ג מצרפי בעל גודל שונה ושיעור הצ...
אל הספר