478 פרק שלושה עשר הנפט הדומיננטיים והמעצמות המנצחות, בריטניה, צרפת וארה"ב . בהתאם לכך נחתמו הסכמים שונים ומשונים, לעתים סותרים, למן סייקס-פיקו ( 1916 ) , דרך סן רמו ( 1920 ) ועד קהיר ( 1921 ) . כתוצאה מהסדרים אלה שורטטו בחופזה גבולות מוזרים שבתוכם מצאו עצמם נתינים מקהילות שונות שוכנים בתוך יחידות מדיניות חדשות כמו עירק, ( עבר ) הירדן, לבנון ופלסטינה . בסופו של דבר גובש סדר הנפט האימפריאלי בשני הסכמים אשר נחתמו ב- 1928 בין שליטי הנפט דאז : הראשון היה "הסכם הקו האדום", שכלל חלוקת זיכיונות קידוח במזרח התיכון בין התאגידים היריבים, הסכמה לאי תחרות ביניהם ובעיקר הסכמה להגבלה מתוכננת של הפקת הנפט באזור . על פי ההסכם הוקמה IPC ( חברת הנפט העירקית ) שבה היו שותפים התאגידים הגדולים, ומאחוריהם ניצבו משרדי החוץ של מעצמות האם . החברה יכלה לפעול רק בתוך הגבולות שסומנו בקו אדום על ידי אדון קאלוסט "חמשת האחוזים" גוּלבֶּנקיאן, אשר הואיל לתווך ולפשר בין התאגידים הניצים . חלוקת השלל במזרח התיכון מצאה חן בעיני השותפים היריבים, וחודש לאחר מכן נחתם הסכם חשאי חדש בטירה בסקוטלנד, שעל שמה הוא מכונה "הסכם אקנאק...
אל הספר