324 פרק עשירי מנגד, התיאוריה החדשה, תיאוריית הון-ככוח , מאפשרת להיפטר מן הקיבעון לפיו ההון הוא ישות "כלכלית יצרנית", ובכך לפלס דרך אחרת ההולמת את המציאות בת ימינו . לפי התיאוריה החדשה, ההון אינו מלאי סחורות המייצרות סחורות, או אמצעי ייצור המתחברים לעבודה שכירה . ההון הוא מוסד של יחסי שליטה , המאפשר בין השאר לשלוט בקווי הייצור, במלאי הסחורות ובעבודה השכירה . ההון אינו מוגבל לבתי חרושת, מפעלים, עובדים שכירים בתעשייה ובבניין, אלא הוא פרוס בכלל מרקמי החברה המדינית כיום . ומכאן אף ניתן להבין, שההפרדה השלטת בתודעה בין מוסד ההון לבין מוסד המדינה, מוטעית – שלא לדבר על היגדים אופנתיים, כגון "הון תרבותי", "הון אנושי", "הון פוליטי", אשר מצלצלים היטב אולם בסופו של דבר הינם חסרי פשר . 1 הכלכלה – כלומר העבודה, הידע, הייצור והפריון – אינה מפיקה רווח . רק היכולת לשלוט בכלכלה היא הסיבה לרווח . הון ( מכל סוג – ריאלי, פיננסי, תרבותי ושאר תארים ) אינו מייצר מאומה . גם טכנולוגיה אינה מפיקה רווחים . לעומת זאת, הבעלות על נכסים ( כולל נכסים טכנולוגיים ) מקנה לבעלים את הזכות להפקיע הכנסות לטובתם . כדי להיות מו...
אל הספר