144 פרק חמישי עם משוואה אחת שאמורה להסביר שני נעלמים — מחיר וכמות — ללא פתרון ייחודי . ומכאן, שוב תיאוריית הערך הניאו-קלסית נופלת . התלות התיאורטית הינה בעייתית עוד יותר כשמנסים לבחון אותה במציאות הקפיטליסטית . ראשית, כבר מסוף המאה התשע עשרה הלך והתרחב הפער בין כוחם של הקונים לבין זה של המוכרים . בעוד שהיחיד הרציונלי האנונימי נותר פסיבי וחסר כוח לשנות את תנאי השוק ( כפי שאכן נדרשת עקומת הביקוש ) , עלו תאגידי ענק שלא צייתו לדרישות עקומת ההיצע . הפירמה הגדולה אינה מסתכלת על עקומת הביקוש האוטונומית כמשקיפה פסיבית . היא מבחינה בהמון חסר מנוח של יצורים חסרי כוח הניתן לתמרון התודעה והנתון להשפעה באמצעות אסטרטגיות מחירים . הצעדים שנוקטת הפירמה מסיטים את עקומת הביקוש ממצבה "הטבעי" . אף אידיאת "הצרכן / יצרן הריבוני" נשחקה מאז ספר המבוא של מרשל לנוכח סבך תשלובות הייצור והצריכה . טיפוס היצרן / צרכן הריבוני אולי התאים לתמונת החוואי האמריקאי שהפיצה התנועה הפופוליסטית בסוף המאה התשע עשרה . מין איכר בחווה האומד בישוב דעת את התמורה השולית מגידול תירס וכרוב במקום סלק וטבק . אין לתמונה זאת זיקה כלשהי למ...
אל הספר