לוילוי ח וייו חל קד וו 471 ב׳שיח החדש׳ אנו צופים בתשוקה לניכוס היצירה, ובאמת בשנים האחרונות אנו רואים מגויסות כללית מודעת ולא מודעת לפרש את יצירת עגנון בהתאמה ניכרת . שתוק עד שנדרוש זה כלל גדול . גרשון שקד הוא שפתח לרווחה את הדיון בניסיון להבין את תופעת האינטרטקסטואליות כפרובוקציה חילונית . כך במחקריו מסוף שנות השמונים ובעיקר במאמרו על ׳עגונות׳ הנשען במידת מה על עבודותי [ עגונות-עידו ועינם ] 9791- 1981 . לדעתו, הקורא הטוב של יצירת עגנון הוא זה שהמסורת המקודשת היא חלק ממורשתו התרבותית והוא מסוגל להבחין ב״זיקתו של סיפור המעשה לקאנון המקודש״ . המילון הזה של שקד הוא מילון זר . אוצר הספר היהודי התורני אינו מקודש אלא קדוש, כך גם המילה ׳קאנון׳ שהוא פרי סלקציה היסטורית שנתגבשה בנקודה סמכותית כלשהי . אך גרוע מכך : שקד טוען כי ״רק מי שאינו קורא את הטקסט כחוליה בשלשלת ספרות הקודש אלא כאנטיטקסט למסורת של ספרות זו מסוגל חלק ואינו חלק מן הספרות העברית החדשה . עגנון ( משמאל ) עם אז״ר, בדנר ודוד שמעוני ארכיון בית עגנון 472 קול הדם | הלל ויס להבין את הטקסט״ . שני סוגים של נמענים לדעתו לא יוכלו להבין את...
אל הספר