לוילוי ח וייו חל קד וו 467 הספרות העברית החדשה . ״בסוג זה של טקסט נקודת ההתחלה עומדת על הבליעה״, הפנמת המקורות, השתרגותם והתערותם בתוך יצירת עגנון כחלק בלתי נפרד מהם, כצורת פליטה שהיא יצירת עגנון כחלק מהרצף התנאי . היא כופרת בתפיסה השטחית כאילו עגנון מצטט מקורות לשם הקישוט או לשם ההתנגשות כפרובוקציה חילונית . דליה חושן דוחה את הרלוונטיות של תורת דה סוסיר על הסכמיות ושרירותיות הלשון כמסמנת יחסי מסמן ומסומן . חושן מדמה את הלשון לאש א-להית כנתינתה מסיני, אש אין סופית לוחכת המבזיקה ונעלמת וחוזרת כהרף עין, כאשר הדינאמיות הנצחית שלה אינה נכבית לעולם ואינה פוחתת באנרגיה שלה . שיטתה לדבריה אינה יכולה שלא לעורר את האסוציאציה למחלוקת הפילוסופית הידועה שבין תפיסת חז״ל את בריאת העולם כעומדת על ה׳אין׳, האין סוף המלא בכל ההוויה ופעולת הצמצום הא-לההי, לעומת התפיסה היוונית העומדת על האצלה שסופה ריחוק ודעיכה והעדר כיסוי ליחס שבין מסמנים [ המילים ] למסומנים [ האובייקטים ] . כותבת דליה חושן : ב״עד הנה״ נאמר : ׳סיפור אינה סוגיא בגמרא שצריכין שתהא מבוצרת מכל צדדיה׳ [ שם, כד ] . ממצאי עיוננו מראים את ההיפך ...
אל הספר