על עקרון המלכות

י סייורי ייו 435 להיותם בני מלכים עדיין יש להם לכולם, גם לבחירים שבהם, שעות וימים גדולים ויש להם ימי נפילה וקטנות . לא כל העתים שוות . אך הימים שבמחנות וביערות הם הגדולים מכולם . וכך גם ליהודים שהילתם הילת קודש מתמדת, כהלגה ואמה – גיבורות חיים שלמים, שמסע חייהן ונדודיהן במחנות על פני עלילת הסיפור הופך למשא הגשמה עצמית, לחתירה אל השיא . אך יש יהודים, כמו סכיזופרנים שהם יהודים נעלים, שיש להם נטייה דמונית- שדית הן מכוח אישיותם ותהפוכות חייהם והן מתוך הצורך להגנה עצמית והישרדות . כך ברונו ברומהרט, שאצילותו וחרדותיו מחופים בהתפרצויות אלימות . בתגובותיו ובהחלטותיו ישנה נקמנות . תכונות אלה משתקפות בפרישת רשת המסחר, שהיא גם ביטוי של אמנות ואמונה וגם ביטוי ציני של בעיטה בעולם : ״כיון שהבית שלי אבד לי, רציתי להקים לי כנקמה, הרבה בתים והרבה סניפים ] . . . [ אנשים אמרו ׳זו גדוּלָה על בלימה׳״ ( ״והזעם״, עמ׳ 176 ) . בעיקר מיוחדים לגיבור ביטויי התנכרותו הקשה לבנו פאול, צורה של התנכרות לבן המלך ככל שברונו תופס את מקום המלך, ואולי זו גם הפנמה של כעס והזדהות עם אביו האוטוביוגרפי, שנטש אותו בשואה כשהיה י...  אל הספר