בארה של מרים

י סייורי ייו 389 פואטיות שונות של נגישות לגרעין החוויה, החיזיון והיצירה . רמות שונות של אובייקטיביציה המנטרלת איום, כמו הכינוי “מלקט“, “מביא לבית הדפוס“, “מחבר“, “משורר“, “פייטן“ ו“סופר“ הרדוף מחזיונותיו הנרקמים בתוך עלילה חיצונית אוטוביוגרפית, התייעדות הסופר מינקותו ומחלב אִמו להיותו משורר, אִמו, המטביעה בו את חותמהּ באגדות שהיא מספרת לו והמתגלגלות אל לב הסיפור . האגדות, כמו שירי הערשֹ, הן גרעין הגעגועים לאם ולשחזור סוד הקסם של האגדות המכַשפות שסיפרה לו אִמו בימי ילדותו . הקסם שעשוי לצוף מחדש בסיפורי האהבות אותן הוא מנסה לנטרל מגופניותן ולהותירן בתחומי האגדה . המספר נזכר שאמו החולה סיפרה לאביו על ערש דווי כי תצליח לחטוף את החרב מיד מלאך המוות אך ללא הועיל . הכישלון הזה, מות האם האהובה, המתגלגל לתוך ״בדמי ימיה״ רודף את עגנון ומקרין על התסכולים הארוטיים שלו ועל עיצוב זהותו המגדרית . אהבת אם טהורה, סיפורי שחר הילדות שבהם גלום ״הסוד״ הנזכרים בראשית הסיפור אינם יכולים להשתחזר בסיפורי המבוגר הנתקל בזיעת הגוף הנשי, בכוחות התאווה האנטי אסתטיים ההרסניים והדסטופיים . הוא מנסה ליצור אהובות טהורו...  אל הספר