חמדת שלפני תקופת יפו בסאטירה ״בנערינו ובזקנינו״ (1920)

י סייורי ייו 365 באו עלי, אלא שהקדוש ברוך הוא לא מצא אותי תמים כאיוב לברך את אחריתי . זקני הדליק את הנר והצית אש במקטרתו והעלה עשן . [ . . . ] עדיין שבוש יושבת בלא רב והייתי מצפה לראותך על כסא הרבנות . בבקשה ממך אמור לי מה מצאת באותם ספרים שאתה מקפח בהם את ימיך . [ סיפורי מעשיות של חסידים ] [ . . . ] אמור לי מה יתן לך לשון רמיה זו . זרקתי אותם אל תחת המטה, שמא אתה מצטער, אמור לטשארני רבקה שתסיעם משם . הגעת לפרקך לישא אשה, ומה נענה למחותן, השקיע חמדת ראשו בהבלים . ( עמ׳ 328 - 329 . ) המספר מתאר ובונה את דמותו של הזקן ( ״זקני״, הסבא הסמכותי ) - רבי יקיר, המכונה כך גם בסיפור ״בארה של מרים״ ( 1909 ) וגם ב״חמדת״ תש״ז ( 1947 ) שהוא עיבוד אומנותי של דמות אבי האם, יהודה פארב הפרנס והמתנגד התקיף, כאשר עיצוב דמותו יראת השמים, החמורה והשופטת היא גם הומוריסטית . הסבא נשמע לפעמים פאתטי, כחיקוי של ישיש חמור סבר, וזאת לנוכח דמותו הפיקרסקית, קלת הדעת והנהנתנית של חמדת פורק העול . עם זאת, חמדת שם מאוד אל לבו את תוכחת הזקן שאינה נופלת בחלל ריק . הן בסיפור זה והן כתוכחה שמחלחלת לרבים מסיפורי ספר המעשים, ...  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל