וי סייורי יוליו 267 בסיפור הבסיסי ישנם מוקדים אחדים הבונים את שלד הסיפור האנקדוטי : אפיון המקום, הבית והאיש כשלובים זה בזה . גיבור הסיפור, רבי אשר ברוך, הוא גביר, ולפיכך יש לו מקדם אירוני . גבירים ופרנסים כהכללה ביצירת עגנון הם דמויות אנטי-סוציאליות כנוסח ״המהלך החדש״, הזרם הריאליסטי בספרות העברית בראשית המאה העשרים ; אך במקביל, הגביר הוא למדן המופת הלומד כל הלילה . לפיכך, צמד הניגודים הסטרוקטוראלי-הפרדוקסלי ״הזקוף-הכפוף״ הוא צמד ניגודים מטא-ערכי הפועל בשכבת העומק של היצירה . המוטו ליצירה, ״לא איברי לילה אלא לגרסה״ ( עירובין ס׳׳ה ) , מופיע בנוסח בוטאשטש ( 1907 ) בציון מראה מקום מכליל, דל ומרושל בנוסח שבּו מצוין "ספרים" ולא מראה מקום ממשי . עגנון לא היה מעז בתקופה מאוחרת יותר, ובפרט בהוצאת "כל סיפורי" ( 1931 ) , שלא לציין מראה מקום קנוני כמו עירובין ס״ח, שבו, בש״ס וילנה הקלאסי, לא נכתב "ליליא" אלא "סיהרא", שהוא ירח או מטונימיה ללילה . יש לציין כי החוקרת דליה חושן מצאה גרסה זהה לזו של עגנון בתלמוד הבבלי בכתבי יד שבהם מנוסח במדויק כמו במוטו של עגנון . ייתכן שעגנון הביבליוגרף מצא זאת ודייק...
אל הספר