"המכוון את שמועתו״

די ושקרים רקחו ים 73 השאלה הנשאלת מאליה היא, מתי גונבה ידיעה שכזו אל אוזניו של הצעיר, כדי שיוכל "להחכים את רבו ולכוון את שמועתו ולומר דבר בשם אומרו״ ? כדי להבהיר מהו מקור ידיעתו של הצעיר ומה משקלה בסיפור, נצביע על היסודות הפלאיים המשולבים במעמד שני הסבלים . לאחר שהזקן מתמה על שבנו הצפין ממנו אותה "מרגלית טובה״, עונה הבחור בנוסח 1 : "אבא חידוש זה נתחדש לי עכשיו, ועכשיו שנתחדש לי דומה כאילו בעל השמועה עצמו עומד עלי ומגיד לי״ . בנוסח 4 : "אבא חידוש זה לא נתחדש לי אלא עכשו, ואלמלא שלימדתני שאין לנו עסק בנסתרות הייתי אומר שכבר נתחדש על ידי חכם אחר . ומהיכן אני אומר כן, לפי שדומה עלי, כאילו בעל החידוש עומד עלי ומגיד לי״ . כאן, ובעיקר בנוסח הראשון, הסמיך עגנון את דברי הבחור למקור מפורש בתלמוד הירושלמי, המבטא אותו רעיון : "רב גידל אומר : האומר שמועה בשם אומרה, יראה בעל השמועה כאילו עומד לנגדו״ ( שקלים, דף ז׳ עמ׳ ב׳ ) . עגנון משתמש במאמר חז״ל זה בתור אמצעי ספרותי כפול : א . כוונתו המקורית של מאמר זה היא שהתלמיד ינסה, ככל אשר יוכל, לכוון לדעת רבו, וזאת עד כדי ראיית הרב לנגד עיניו ( עיין בפירוש "...  אל הספר
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל