יז. הרב טורי זהב ושני הסבלים שהיו בביטשאטש

54 קול הדם | הלל ויס מבוא מאמר זה, עניינוֹ במעקב אחר התהווּתו השתכללותו וגיבושו של אחד מסיפוריו הקצרים של עגנון, החל ברישומו המוקדם — בן פסקה אחת ב- 1937 . 10 . 29 בעתון "אׁמֶר״ — ועד לעיצובו האחרון בשנת 1964 בספר השנה של אוניברסיטת בר-אילן משנת תשכ״ה . המעקב נעשה בעזרת זיהוי האידיאות המנחות את הסיפור והמהוות את התשתית להחלת מנגנון הברירה של עגנון — מחיקותיו והעדפותיו . תכליתו של המאמר היא כתיבת פרשנות תקפה של הסיפור, המתאשרת תוך כדי מעקב . הפרשנות נתמכת בעיקר מתוך עמידה על מפתחותיו של התהליך הסלקטיבי . הרישום המוקדם האמור למעלה, המכיל את שלד הסיפור, מהווה מעין תא גנטי של הסיפור : הנושא, עיקרי המוטיבים, לְבֵטִי הגיבור, המניעים ליציאתו לדרך, בואו על שכרו — כל זה כלול ברישום המוקדם . עם פיתוחו של רישום קצר זה להיקפו הרגיל של הסיפור ( נוסח 1 ) נקלע הסופר להתלבטויות בסיסיות אחדות, החוזרות ונשנות באותם מצומתי הסיפור בכל הנוסחים והטיוטות . ראשית, מציקה למסַפּר השאלה, מה טעם יציאתו של הט״ז לגלותו . הסופר נקלע בין רצונו לעצב את גיבור הסיפור — הרב טורי זהב — כאישיות פסיכולוגית מתלבטת ומסתגפת, ה...  אל הספר