44 קול הדם | הלל ויס ומה יהיה עכשיו, עם תום האלף שלנו, שואל את עצמו הקורא בעיבורה של היצירה הססגונית הזאת, האם ייספו גם בנינו בשיטפון הנוצרי-המוסלמי ? עקרון הנבואה המגשימה את עצמה מרחף בסיפור בין השיטין . הציפייה, הנוצרית בעיקר, לשובו של המשיח בסוף המילניום השני – מתלכדת עם האווירה האפּוׁקליפּטית ששותפים לה גם רבים-רבים בעם היהודי, שמוסלמים שהשתלטו על ספינתו מאיימים להטביעה . כל העניין האפּוׁקליפּטי והלאומי הוא לכאורה שולי ברומן הזה, ממש כמו ברומן שקדם לו – השיבה מהודו . כמו שם, גם כאן הסופר בורח לכאורה אל עלילה משפחתית המתרחשת בתום האלף הקודם, ורומז משם רמיזות אקטואליות . אחת התכונות של הרומן היא הסדיזם של המספר כלפי גיבוריו . אין ברומן גיבור שאינו נכשל ושלא מוטחת בו ביקורת מלאת לעג . עמדה נפשית זו של המספר כלפי גיבוריו רק מגבירה את חרדת הפלצות מפני התהום האפוקליפטית המוצגת ברומן בדרך ליצנית פרודית וניהיליסטית המזכירה את צחוקו של השטן . * * * אמנם מורות הדרך המדומות והמתחזות של זרם מרכזי בציונות, בשנות השמונים, היו השפיות או תאוות הנורמליות, כאשר הביטוי ״בזכות הנורמליות״ היה כותרת ספר...
אל הספר