המסכה־הפרסונה

38 קול הדם | הלל ויס אלא שבכך אנו שוכחים לגמרי כי התהוות היוקרה היא לעולם פרי פשרה קולקטיבית״ . הדברים הללו מסבירים את ההתרוצצות המתמדת ביצירות יהושע ועוז בין היסוד הציוני-לאומי לבין היסוד המנוגד לו . התרחקות יתרה מן הנפש הקולקטיבית הופכת את המְסַפֵּר או את המשיח האינדיווידואל-החילוני ללא רלוונטי, ולכן, לאחר שהתרחק והבדיל עצמו מן הציבור המובלע, הוא חייב לחזור לטווח שמיעה, לטווח רלוונטי של מנהיגות . נציג להלן דוגמאות רצופות לאורך עשרות שנים, הנעות בלי הרף בין עמדות הנחשבות לשמאלניות קיצוניות, כלומר פוסט-ציוניות, לבין עמדות ציוניות- 28 נורמטיביות, ולפעמים יהודיות, ולהפך . 29 מביא בפרק האחרון ריאיון של הלית ישורון יאיר מזור בספרו ליטוף באפלה עם עמוס עוז שהתפרסם בכתב-העת “חדרים", גיליון 8 ( 1998 ) : שאלה : השתמשת לא פעם בתיאור הסופר כמכשף השבט . מה תפקיד המסכה שעל פניו ? עמוס עוז : היום זה נשמע לי קצת רומנטי . אני רוצה לומר אחרת . השען של השבט . אחד שמביאים לו את השעונים המקולקלים . כשזה ממהר שיאט קצת ; כשזה מפגר שיחיש קצת, וכשזה מרעיש שישקיט קצת . כל מעשה אמנות יש בו אלמנט של מסכות . כשאת...  אל הספר